שנה לנסיון האובדני של יהודה משי זהב.

מעולם לא הייתה בי שמחה לאיד. לא שמחתי בנפילתם של הפוגעים, גם הגרועים שבהם. כל אדם נברא בצלם אלוקים, כל אדם. גם אם הוא הגיע למקום הנמוך ביותר, זכאי שיראו לו את עצם הנשמה, לפני שהיא הזדהמה ונטמאה. אז כן, מי שפוגע בילדים, צריך לשלם את המחיר הקשה ביותר שיש. אפס סלחנות לפגיעות בילדים הלכה למעשה. אבל החיים מורכבים מזה ואת המורכבות הזו חובה שנכיר. אדם שפוגע בילדים ונכנס לכלא, או מתאבד, או משלם מחיר אחר, זו טרגדיה. מעבר לנפגעים עצמם שראויים לשמוח או להרגיש מה שעולה להם אל מול סגירת המעגל, אסור לנו לשמוח אל מול מקרים כאלו. יש מקום לחמלה על האדם, למודעות למקרה הטרגי שלו. לעומת זאת, את המעשים שלו יש לגנות ולהוקיע ולדרוש שישלם עליהם את מלוא המחיר.

המורכבות הזו לא פשוטה להכלה. כשהסברתי את עמדתי לאנשים מסביבי, קיבלתי הרמות גבה בתגובה. אבל המורכבות היא החיים עצמם. אדם סדיסט ופושע כמו משי זהב, לא אמור לסיים את חייו בתליית עצמו, כנ”ל ולדר ושות’. הם צריכים לשלם על המעשים שלהם, לסגור מעגל מול כל אחד מהנפגעים שלהם ולצאת למסע של תיקון. כי בכל אדם יש ניצוץ טהור, שאליו הוא יכול לחזור ולהתחיל הכל מהתחלה. תאי גזע עובריים של הנשמה שטרם התמיינו לצד הרע.

עברה לה שנה, הכל כבר לא אותו דבר. הציבור החרדי עבר טלטלות קשות בשנה האחרונה. אין ילד שלא מכיר את השמות משי זהב וולדר, כמעט ואין ילד שלא יודע לפחות משהו על פגיעה מינית.  אני שמח שהיה לי ולחברים שלי חלק קטן במהפכה המשמעותית הזו. עד שיתוקן העולם, נמשיך לא לשתוק ולדרוש צדק לנפגעות ולנפגעים ככל שיהיה בידינו הכוח.

#לא_תשתוק

Magen in the News