.הקיץ חלף וכעת אנו נמצאים בימים האחרונים של חודש אלול, לקראת הימים הקדושים ביותר של הלוח השנה היהודי במהלך החודש האחרון, התקיימו דיונים משמעותיים בפלטפורמות ובפורומים יהודיים שונים סביב נושא עברייני מין ומקומם בחיים היהודיים. רבים דנו האם ומתי ניתן לאפשר לעברייני מין לחזור לחיים הקהילתיים היהודיים. לטעמי, הנושא הבסיסי של כל אחת מהשיחות הללו
תשתוק ילד, שלא תעז לדבר. יש לי מעמד, וקשרים, אל תספר, אפילו לחברים. תשתקי גם את, לטובתך. אחרת אדאג שיגידו, שזה בכלל באשמתך. יש לי המון השפעה, ואתה כזה קטן. בדיוק בגלל זה בחרתי אותך להיות קרבן. נכתב על ידי אח של נחמה הגיבורה
הלוואי ויכולתי להשמיע את קולי. הלוואי ויכולתי לומר לאותם המאחלים, המשתפים והחנפנים: על מה מאחלים לו מזל טוב? על מה יום הולדת שמח?״ איך את יום ההולדת שלו אפשר לחגוג בראש חוצות, אבל את הקבורה שלי כשמה כן היא, לקבור(!)? הוא לידך, הוא מאחורייך, הוא כאן איתך מדבר פנים מול פנים. אתה פשוט לא יודע
כשקולו של אדם נשמע הוא מרגיש חופשי. כשקולו של בן אנוש נשמע הוא מרגיש שרואים אותו. כשקולה של נפש נשמע, היא מרגישה אהובה, מובנת ומועצמת. יום ראשון האחרון הותיר בי תערובת של רגשות עזים. כששאנה אהרונסון מארגון "מגן" ביקשה ממני להיפגש עם ראש ישיבה שרוצה להבין טוב יותר נפגעי התעללות מינית, הייתי המומה. למה
בואי נפתח את הפצעים סודות אוכלים אותנו לו פרחים היינו, היינו קמלים. בואי נפרום את כל התפרים, ניתן לדם לפרוץ אולי ישטוף אותנו אולי יגלה סודות חדשים. בואי נפתח את הלב הוא נעול בכל כך הרבה בריחים, שומר ומחביא אך לעולם לא יעלים. בואי נדבר נפרוץ את הכל, ניתן לדמעות לזרום הן ישטפו אני
יודעות מה הכי גרוע? שאני קולטת עכשיו שלא איבדתי את האמון. אמון פשוט לא קיים, לפחות לא בלקסיקון שלי. הבוקר התפרסמה הידיעה שהמחנכת שלי מכתה ח' , צביה רוטנברג- פגעה מינית בתלמידות. היא היתה מנהיגה. מלכת היקום, כריזמתית בטירוף. היתה לה ממלכה, במשך שנים, והממלכה הזאת היתה כר נרחב לפגיעה הנוראית שלה בתלמידות. זאת
מתוך אוסף שירים "צפור מזמרת בחשיכה" כקול הרוח הבודד על ההר סובבה צריחת הנערה וצריחתה כצבעו של הפחד שואב דם החיים ועתה טמונה כפנינה בקרקעית הים באדמת מבטחים אך משם עדיין בוקעת הצריחה כמו חשמל הנשאב מן האדמה מציל אוזניים מיבש שפתיים קורע עיניים לזכר שפרה הורוביץ ז"ל שנטלה את נפשה בידה בעקבות פגיעה
@כותב לצלילי שקיעה אֵיכָה הָיְתָה // בֵּין הַמְּצָרִים בֵּין חוֹמוֹת עִירְךָ עֵת יוֹשֶׁבֶת מוּל שִׁמְמוּת הֵיכָלְךָ מְקוֹנֶנֶת עַל כִּי בָּאוּ זָרִים בְּבֵיתְךָ בָּאוּ גּוֹיִים וְהֶחֱרִיבוּ מִשְׁכָּנְךָ תּוֹהָה אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה וַאֲנִי דּוֹמַעַת בּוֹכָה אֱלוֹקַי, יַחַד אִתְּךָ עַל גָּלוּת נַפְשִׁי וְעַל גָּלוּתְךָ מִי כָּמוֹנִי יוֹדַעַת כְּאֵבְךָ הֵן אַף בְּנַחֲלָתִי בָּאוּ זֵדִים לֹא
"אני יודעת מה הסיכויים הקטנים שהקול שלי ישמע, ובכל זאת, אחרי כל כך הרבה שנים של השתקה, אני בוחרת להשמיע אותו. זה עוד לא הזמן לספר איך ובאיזה אופן, אבל זה הזמן להשמיע את הקול- רב מירושלים פגע בי פגיעה מינית! פגיעה ממושכת, שאין כרגע טעם לרדת אל כל סיפורי הזוועות. כשניסיתי להשמיע את
"עמותת מגן וההשפעות שלה עלי: בלי 0 שיפוטיות ו100% רצון טהור לעזור. ככה הכרתי את הארגון לאחר שעברתי אירוע לא נעים בגיל 12. מגן פועלת מתוך אמונה שמי שעושה רע צריך לשבת בכלא. את תחושת הביטחון שלי קיבלתי מהם. המשטרה היא התחום המקצועי הרשמי, הארגון הוא התחום האמיתי. הרגשתי שהם עושים דברים שהמשטרה לא
